עם התליון ביד


0Likes
0Comments
1639Views
AA

6. 6.

על עדן החלון ישב פר. חייכתי לעצמי.

"מה את מחייכת?" שאל אותי פר בכעס מדומה

"סתם.." עניתי, מתאפקת שלא לפרוץ בצחוק רם

"טוב. לא משנה. הוא כאן?"

"מי?" שאלתי, עדיין מחייכת

"נו.. הוא" הוא ענה, מניד את ראשו לכיוון הבקתה במבט מלא משמעות

"אהה.. הוא..." אמרתי, מחכה את נימת קולו בלגלוג "לא הוא לא כאן" 

"יופי" נראה היה שהוקל לו

"יופי" חייכתי

"יופי"

"מה קרה? מה פתאום באת?"

"למה, אני מפריע לך? אני יכול ללכת.." פניו נעצבו, הוא הסתובב עם הגב אלי והחל ללכת בצעדים גדולים ואיטיים

צחקתי "לא לא מה פתאום.."

הוא הסתובב וחיוך רחב נסוח על פניו. "אתה יכול להיות שחקן נהדר, אתה יודע?" אמרתי והתקרבתי לחבק אותו

"בטח" הוא חייך בחיוך מתנשא, מעיף את הפוני הארוך שגידל בתנועה שחצנית וחיבק אותי "אז מה חדש? משעמם בלעדי הא?"

הסבתי את מבטי ולחשתי "כן.. די.."

לאט לאט נפרדנו מהחיבוק. לחיו נגעה בי ולרגע הרגשתי כי פניו מתקרבות שוב. ראיתי את שפתיו מתקרבות אל שלי. עצמתי את עיני. בעיני רוחי, יכולתי לראות את פניו מתקרבות לפני ועיניו חצי עצומות.

הרמתי מעט את ראשי לכיוונו, פתחתי את פי... ובפרץ חרדה פתאומי סובבתי את פני הצידה כך ששפתיו נגעו אך מעט בלחי שלי. השפלתי את מבטי. "אני.. אני מצטערת" לחשתי.

שתיקה מביכה השתררה. לקחתי את ידו בידי. פר שחרר אותי וקחקח בגרונו "אממ.. טוב אני כבר צריך ללכת.." הוא הרכין את ראשו והתרחק ממני בצעדים גדולים ומהירים. עמדתי כמשותקת. עיני עקבו אחר צעדיו אך לא הייתי מסוגלת לפצות את פי או להזיז את גופי. לפתע, כמו השתחררתי מהכישוף, פתחתי את פי וצעקתי בשמו בעוד רגלי נושאות אותי לכיוון אליו הלך.

אך לשווא,

הוא כבר היה רחוק מדי..

חזרתי הביתה. הבטתי סביב והרגשתי שלשום דבר יותר אין משמעות. מוחי היה ריק ממחשבות, תחושות, רגשות. המבט הריקני שלי חלף על פני הדברים בחדר מבלי להותיר אף רושם.

לפתע מבטי נעצר על התמונה. חלף הרבה זמן מאז בחנתי אותה לאחרונה.. לקחתי אותה בידי וליטפתי בקצות אצבעותי את הזכוכית הקרה. משהו במוחי זיהה תחבולה. משהו שגוי. לא נכון. משהו היה לי חסר..

התחלתי לחפש אחר הדבר-מה הנעלם, סרקתי שוב ושוב את התמונה ולפתע הבזיקה במוחי תמונה. הנה אני, באחד מימי הראשונים כאן, מחזיקה בתמונה. בידי האחת אני מחזיקה במסרת וידי השניה נוגעת בתמונה, או יותר נכון בזכוכית שעליה, תרה אחר דבר מה ותוך כדי כך מסלקת את שכבות האבק שהצטברו על...

זהו זה!

האבק!

המסגרת והזכוכית היו נקיות לגמרי כאילו רק עכשיו סיימו לנקות אותן בעוד שאני יודעת כי אף אחד מלבדי לא נכנס לחדר הזה ואפילו אני בחנתי אותה בפעם האחרונה לפי זמן רב.. סרקתי במבטי את החדר. האם יש עוד משהו שנגעו בו? סרקתי את הספרים, המדפים, המיטה, השולחן.. לא. הכל היה בדיוק אותו הדבר חוץ מהתמונה. מי נגע בה? ג'ון?  לא..  הוא אף פעם לא נכנס לכאן.. "מה לי ולענייני בנות שלך?"...

ואם כבר היה נכנס.. אבל למה שיכנס?

ואם היה נכנס רק בשביל לנקות אבק אז למה ניקה רק את התמונה? לא. משהו לא נכון כאן. אולי זה..? לא. לא! לא. הוא לא בא לפה מאז ש..

די!!!

 

Join MovellasFind out what all the buzz is about. Join now to start sharing your creativity and passion
Loading ...